ולפני עיוור לא תתן מכשול: אחריות בעידן הבינה המלאכותית

בלב פרשת קדושים, מסתתרת מצווה שהפוטנציאל שלה עצום: "לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל, וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה'" (ויקרא י"ט, י"ד)

אדם המוציא לשוק מערכת מבוססת בינה מלאכותית שמסוגלת ליצור deepfakes, להפיץ מידע שקרי, או להכשיל אנשים בהחלטות קריטיות — האם הוא עובר על לאו דאורייתא?

א. הרחבת האיסור: מעיוורון פיזי לעיוורון שכלי

ספרא, תורת כהנים על ויקרא י"ט כבר קבע כי האיסור אינו מוגבל לעיוור פיזי: "לפני סומא בדבר. היה נוטל ממך עצה, אל תתן לו עצה שאינה הוגנת לו". כלומר, כל אדם שאינו מבין בתחום מסוים נחשב "עיוור" לצורך איסור זה.

רש"י על הפסוק מדגיש שהפסוק נחתם במילים "ויראת מאלהיך" — סימן שמדובר באיסור "המסור ללב", שאין אדם אחר יכול לדעת אם הכוונה היתה טובה או רעה. רק הקב"ה יודע. המהר"ל בגור אריה מחזק זאת: בהכשלה פיזית, העיוור יכול לדעת מי הכשיל אותו. אבל ב"עיוורון תבוני", רק ה' יראה.

ספר החינוך, מצווה רל"ב מרחיב: "לא להכשיל בני ישראל לתת להם עצה רעה... ולאו זה כולל גם מי שיעזור על עבירה או יסובב אותה". הווה אומר — לא רק עצה ישירה, אלא גם סיוע עקיף להכשלה.

ב. "לפני עיוור" בעולם התוכנה והבינה המלאכותית

בעולם הטכנולוגיה של ימינו, מי הם "העיוורים"? כמעט כולנו.

כאשר מפתח מוציא מוצר מבוסס בינה מלאכותית המסוגל ליצור "זיוף עמוק" — סרטונים מזויפים הנראים אמיתיים לחלוטין, תמונות מפוברקות, טקסטים לא אמיתיים — הוא יוצר כלי שהציבור הרחב לא תמיד מבין את עוצמתו ואת פוטנציאל ההרס שלו. המשתמש "עיוור בדבר": הוא אינו יודע כיצד לזהות סרטון מזויף, אינו מבין את השפעתו, ואינו מסוגל להתגונן ממנו.

לפי דברי הרמב"ם בפירוש המשנה: "המתעהו ומביא אותו לידי מכשול, או שציווהו על העבירה, או שסייעו עליה באיזה סיוע שהוא, אפילו בדיבור מועט נענש בידי שמים". האחריות אינה מצטמצמת לרשע שמשתמש בכלי — היא חלה גם על מי שבנה אותו ואפשר את השימוש.

ג. שאלת "תרי עברי דנהרא" — כשהמכשול נגיש ממילא

הגמרא במסכת עבודה זרה (דף ו.) דנה בשאלה חשובה: אם הנזיר יכול להשיג יין בעצמו, האם אדם שמוסר לו כוס יין עובר על "לפני עיוור"? התשובה: רק כאשר הם עומדים "בתרי עברי דנהרא" — כלומר, כאשר אדם לא יכול באמת להגיע לאיסור ללא עזרתך, רק אז עוברים על הלאו.

יש שירצו לומר: כלי AI מסוכנים נגישים ממילא לכל אדם בכל מקום, אז אין בעיה לשחרר עוד אחד. אולם פסיקת הרמב"ם בהלכות חובל ומזיק עומדת בפני זה: "אע"פ שהעושה הוא החייב לשלם, הרי זה האומר לו שותפו בעוון, ורשע הוא, שהרי הכשיל עיוור". גם אם אחרים עושים רע, אין בכך היתר לצרף את עצמך לאותה שרשרת נזק.

ד. "ויראת מאלהיך" — כשאף בית משפט לא יגיע אליך

אחת הנקודות המרתקות ביותר באיסור זה היא ה"ויראת מאלהיך" — הדגשה שמדובר באיסור שלא תמיד ניתן לאכוף אותו מבחוץ.

חברה שמוציאה API פתוח ללא הגבלות יכולה לטעון בפני בית משפט: "לא ידעתי שישתמשו בזה לרעה." אולם לפי הפרשנות ההלכתית, כפי שמסביר ספר תורת כהנים: "שמא תאמר עצה טובה אני נותן לו — והרי הדבר מסור ללב". אם אתה יודע בלבך שהכלי יגרום נזק, אין הצהרה על "כוונות טובות" שמכשירה אותו.

זוהי בדיוק הביקורת על חברות AI שמוציאות מודלים לשוק ללא safeguards מספקים. הן יודעות — ולעיתים מודות בפנים — שהמודל יכול לשמש לנזק. "ויראת מאלהיך" לא משאיר מקום להתחמקות.

ה. האחריות המשולשת: מפתח, חברה, ורגולטור

לפי עולם ההלכה, יש שלושה שחקנים בשרשרת ה"לפני עיוור":

• המפתח הבודד — החייב לשאול: "האם כלי זה יכשיל מי שאינו מבין את השלכותיו?"
• החברה — האחראית על מדיניות שחרור הכלים לשוק, על בדיקות ה-red teaming, ועל מנגנוני הבקרה.
• הרגולטור — שגם עליו חל האיסור, כפי שכותב ספר החינוך: "שורש המצווה ידוע, כי תיקון העולם ויישובו הוא להדריך בני אדם ולתת להם בכל מעשיהם עצה טובה" — גם המחוקק שמסרב להסדיר תחום מסוכן "שם מכשול לפני עיוור".

המשך חכמה מרחיב את האיסור אף ל"עיוורות מנטלית ורגשית" — מצב שבו אדם מוכן לקבל נזק בשל יצרו, כעסו, או אי הבנתו. זה מתאים בדיוק לדינמיקת ה-AI: משתמש שמנשק deepfake אינו עושה זאת מתוך כוונה רעה — הוא פשוט אינו מבין.

האחריות, לפי ההלכה, אינה נופלת על "העיוור" שנכשל. היא נופלת על מי שהניח את המכשול.

לסיכום

פרשת קדושים מזמינה אותנו לבחון לא רק את מה שאנחנו בונים, אלא את מי ייהנה ממנו — ומי ייפגע. מפתח AI ששואל את עצמו "האם אני שם מכשול לפני מי שאינו מבין?" הוא שואל שאלה עתיקה מאוד, שהתורה ניסחה אלפי שנים לפני עידן הבינה המלאכותית.

"ויראת מאלהיך אני ה'" — גם כשאף בית משפט לא יגיע אליך.